החלטה בתיק בש"פ 4777/13

1.        ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת אסתר הלמן) במ"ת 7862-01-13 מיום 5.3.2013 ומיום 2.7.2013, להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

2.        נגד המשיב ונגד שני בני דודו, עדואן הייב ותמיר (פריד) הייב (להלן: עדואן ותמיר) הוגש כתב אישום בעבירות הריגה, קשירת קשר לביצוע פשע, החזקה ונשיאה של נשק ותחמושת שלא כדין, וירי באזור מגורים (עדואן ותמיר הואשמו גם בעבירות נוספות). על-פי המתואר בכתב האישום, הושלך רימון לביתם של עדואן ותמיר בלילה שבין 4 ל-5 בדצמבר 2012, וגרם נזק לבית. השניים ובני משפחתם חשדו בתושב כפרם שגר בסמוך (להלן: המנוח) כי הוא זה שהשליך את הרימון, ובתגובה קשרו קשר לנקום בו ובמשפחתו בירי על ביתם. את המעשה תכננו בפגישות שקיימו בחדר בביתם, ביום 5.12.2012. עדואן הביא אל הפגישה רובה אוטומטי מסוג M-16 ארוך, תחמושת ומחסניות, ניקה את הנשק בנוכחות המשיב ותמיר, ולאחר מכן החזיר את הנשק למקום מסתור. בהמשך דאגו השלושה או מי מהם להביא לבית את הנשק, וכן רובה נוסף מסוגM-16 מקוצר. בפגישה נוספת שקיימו השלושה בשעת ערב של יום 5.12.12 במטבח הבית, ניקו עדואן והמשיב את שני הרובים והכינו אותם לביצוע הירי המתוכנן לעבר ביתו של המנוח. קשירת הקשר, תכנון הירי והמעשים הנ"ל, נעשו במטרה לירות יריות רבות לעבר ביתו של המנוח בשעת לילה, בידיעה שהמעשה יכול לפגוע באחד מבני המשפחה ולגרום לו לחבלה חמורה או למוות. בחצות הלילה שבין ה-5 ל-6 בדצמבר 2012 יצאו עדואן והמשיב מהבית כשהם חמושים בשני כלי הנשק, במחסניות ובכדורים, על מנת לירות לפי התכנון לעבר ביתו של המנוח. המנוח שהה אז אצל דודיו המתגוררים בסמוך, ולערך בשעת חצות הלך מחצר בית הדודים לחצר ביתו. עדואן והמשיב עמדו על הכביש בסמוך לבית המנוח, עדואן התקרב לשער הכניסה של חצר הבית, שבה נמצא המנוח באותו זמן. דקות אחדות לאחר חצות הלילה, החלו עדואן והמשיב לירות לעבר שער הכניסה של חצר בית המנוח, אל החומה המקיפה את ביתו, ואל הקומה השנייה של הבית, שבה נמצאו אותה שעה חלק מבני משפחתו של המנוח. השניים המשיכו לירות, גם ירי אוטומטי, לא פחות מ-105 קליעים לעבר בית משפחת המנוח. קליעים רבי פגעו בקומה השנייה של הבית, בחומת הבית ובחצר הבית. אחד מהקליעים שירו השניים פגע בחזהו של המנוח, בריאתו הימנית, ויצא מגבו. המנוח פונה באמבולנס לבית החולים "זיו" בצפת, נותח, ולאחר מספר שעות מת מפצעיו.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיב, עדואן ותמיר, עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים ביום 25.2.2013, הסכים בא-כוחו של עדואן לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. באי-כוחם של תמיר והמשיב טענו כי אין די בראיות לצורך מעצרם של השניים. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.3.2013 ניתן צו מעצר עד תום ההליכים נגד עדואן, ובעניינם של תמיר והמשיב נקבע כי נוכח עוצמת הראיות שלחובתם בקשר לחלקם בביצוע העבירות, במיוחד בכל הנוגע למעורבות בירי, אפשר לשחררם לחלופת מעצר, אם כי בתנאי שחרור קפדניים. בנוגע למשיב נקבע כי על אף קיומן של ראיות לכאורה בעלות פוטנציאל להרשעתו, אין הראיות הללו בעלות עוצמה מספקת, בשל קיומן של ראיות סותרות. בית המשפט המחוזי הסתמך בעיקר על עדויות סותרות בנוגע לזיהויו של היורה מפי המנוח. בהעדר חלופה באותו שלב, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, מבלי לגרוע מזכותו להגיש בקשה לשחררו לחלופה, כשיהיה בידו להציעה. לימים, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר ובה הציע לשחררו לחלופת מעצר בטבריה, בפיקוחם של שני אחיו. בהחלטה מיום 2.7.2013 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, ואישר את שחרורו של המשיב בתנאי 'מעצר בית' מלא בטבריה, בפיקוח אלקטרוני, בפיקוחם של אחיו ובתנאים כספיים. מכאן הערר שלפנינו.

4.        לטענת העוררת שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הראיות לכאורה שלחובת המשיב, מוחלשות בעוצמתן. טענותיה של העוררת נסמכות בעיקר על עדותה של י', חברתו של עדואן, לפיה השניים - עדואן והמשיב - נצפו כשהם יוצאים יחדיו מביתו של עדואן עם שני כלי נשק, וזמן קצר לאחר מכן נשמעו היריות לעבר ביתו של המנוח. לטענת העוררת, עדותה של י' מתחזקת לאור עדויות נוספות של מחמוד הייב ושל המנוח עצמו. בנוגע לטענה על קיומן של עדויות סותרות בנוגע לזהות היורה, בהתבסס על דברי המנוח, נטען כי אין לייחס משקל של ממש לסתירות הללו, לנוכח קביעתו הלכאורית של בית המשפט המחוזי כי הירי אכן בוצע משני כלי נשק שונים. אין זה מן הנמנע כי המנוח הבחין ביורה אחד, אך לא יכולה להיות מחלוקת על ירי משני כלי נשק, ועל כך שהשניים הנ"ל נצפו כשהם יוצאים מביתו של עדואן עם שני כלי נשק בידיהם. לבטח יש בכך כדי לבסס את החשד הלכאורי נגד המשיב גם בקשר לירי. עוד טוענת העוררת כי בית המשפט לא התייחס די הצורך למידת המסוכנות הנשקפת לציבור משחרורו של המשיב. אף לו יצוייר כי לא המשיב היה זה שירה לעבר בית המנוח, הרי שאין עוררין על כך שהיה שותף פעיל בתכנון הירי, ואין ניתן לשחררו ללא בחינת עוצמת מסוכנותו. העוררת טוענת עוד כי שחרורו של המשיב לחלופת המעצר, לא נתמך בבדיקה מקצועית של שירות המבחן לגבי טיבה של החלופה וכשירות המפקחים.

5.        מנגד טען ב"כ המשיב כי הלה חייל משוחרר, ללא עבר פלילי, וכי מאז החלטת בית המשפט המחוזי מחודש מרץ התקדם המשפט בתיק העיקרי וחל כרסום נוסף בראיות. ככל שהיו למשיב תוכניות של נקמה, לא היה ממתין 4 חודשים עד שמשפחתו תשכור דירה בטבריה. להבדיל מבני דודו, לא היה למשיב סכסוך עם המנוח. הרקע למעשה הוא רומנטי, אך לא קשור למשיב, אלא לתמיר. תמיר זה שוחרר בינתיים מן המעצר. במישור הראייתי טוען ב"כ המשיב לטעות מצדה של העוררת באשר לפיענוח השמות שנקב בהם המנוח, וזאת משום שמרבית תושבי הכפר הם ממשפחת הייב. בעדות חברתו של עדואן, י', נמצאו סתירות רבות, היא גם הוכרזה עדה עויינת, ויהיה לבית המשפט בתיק העיקרי קשה מאד לסמוך על עדותה. משפחתו של המשיב שקדה רבות למציאת ערבים ועל תנאי פיקוח, ושני המפקחים לא נבחרו כלאחר יד על-ידי בית המשפט, שהוסיף מצדו גם איזוק אלקטרוני.

6.        עיון בחומר הראיות מעלה כי לא יכול שיהיו עוררין על כך שהמשיב לקח חלק לכאורה בתכנון אירוע הירי; לגבי חלקו בביצוע הירי - תינתן התשובה בהכרעת הדין. בשלב זה איננו נדרשים להוכחת חפותו או להוכחת אשמתו של המשיב, עניין שיוכרע בשלב מאוחר יותר. עניין לנו עתה בקיומה של תשתית ראייתית לכאורית המקימה סיכוי סביר להרשעה. עדותה של י', חברתו של עדואן, תכנון הירי, ועדויות ממקורות חיצוניים נוספים, יש בהם די הצורך כדי להעמיד תשתית זו. עצם קיומן של עדויות סותרות אכן מכרסם במידה מסויימת בחומר הראיות, אך אין בהן כדי להוביל, לפחות בשלב זה, לפגיעה ממשית בעוצמתן ובפוטנציאל הראייתי הטמון בהם לצורך הרשעת המשיב במיוחס לו בכתב האישום. ודוק: הראיות מלמדות לכאורה היטב על עצם קיומו של סכסוך בין שלושת הנאשמים לבין משפחת המנוח, שבבסיסו חשדם של בני המשפחה בכך שמאן דהוא ממשפחת המנוח זרק רימון לעבר ביתם של עדואן ותמיר; כנראה המנוח עצמו. על המניע, נוספות ההודעות. בכללן, הודעתה של י', שהייתה מפורטת מאד בגרסתה השנייה (אחרי שבראשונה מסרה אליבי לגבי עדואן), ומדבריה עולה התכנון המוקדם, הישיבה המשותפת של השלושה בבית, כשי' הבינה שמדברים על משפחת המנוח ועל הכוונה להפחידם, וכשהמשיב ועדואן היו פעילים יותר מתמיר. י' הסיקה ממהלך הדברים שעדואן והמשיב לקחו איתם את כלי הנשק, ובחלוף רבע שעה מעת שעזבו את הבית, שמעה ירי על ביתו של המנוח. בנוסף, מלמדים ממצאי החקירה כי הירי נעשה משני כלי נשק. שוטרת ובני משפחה ניסו לחלץ מפי המנוח מי ירה בו, ולגבי תשובתו ופרשנותה נטושה מחלוקת; בית המשפט יכריע בה. על כל פנים, דיינו בראיות לכאורה שלגבי השלב הראשון של האירוע, וגם אלו שבשלב השני די בהן לצרכי מעצר. ב"כ המשיב טען כי במהלך ניהול המשפט בחודשים שחלפו למן ההחלטה מחודש מרץ ועד עתה, חל כירסום נוסף בראיות. ב"כ העוררת חולקת על כך. גבי דידי, מטבע הדברים, כשהטיעון בערר התמקד בנקודת הזמן שבה ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בחודש מרץ, וכשלא הוגשה בקשה לעיון חוזר בעניין זה, אין נפקות לטענות הללו בהקשרו של הערר שלפניי. טענות ב"כ הצדדים שמורות להם, ככל שימצאו לנכון להעלותם בבית המשפט המחוזי.

7.        נקודת המוצא היא אפוא קיומן של ראיות לכאורה. מיניה וביה נשקפת המסוכנות הלכאורית של המשיב, ברמה גבוהה, כפועל יוצא מן המעשים שמדובר בהם בכתב האישום. על רקע זה אין די בהתרשמות בית המשפט המחוזי מן המפקחים. הסכסוך רווי באלימות, ניכרת נגישות לנשק, הנשק עדיין לא נתפס. נשק זמין מסוג 16-M אינו דבר של מה בכך. אין לדעת מה טיב יחסיו של המשיב עם המשמורנים, הערבים שיפקחו עליו. אין מידע על תפיסת עולמו ויחסו לאלימות, וכפועל יוצא מכך אין הערכה מספקת על אודות החשש להישנות האלימות. גם אם מדובר במפקחים טובים, כפי התרשמותו של בית המשפט המחוזי, עדיין אין די בכך לגבי המשיב עצמו, עד כמה ניתן לסמוך עליו. בנסיבותיו של תיק זה, שומה להקדים תסקיר מעצר להחלטת שחרור. שירות המבחן מתבקש להגיש תסקיר מעצר על אודות המשיב, בכללו התייחסות לחלופת המעצר המוצעת, בתוך 14 יום, לבית המשפט המחוזי בחיפה.

8.        הערר מתקבל אפוא, ובית המשפט המחוזי בחיפה ישוב ויתן דעתו על שאלת מעצרו של המשיב, לאחר שתסקיר המעצר יובא לעיונו.

           ניתנה היום, ח' באב תשע"ג (15.7.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: